<h1>המנהיג הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ואע"פ שמתוך התלמוד בפ' הרואה נראה שכל אותן הברכות שלפני ברוך שאמר, צריך אדם לברך כל אחת בשעתה, השומע קול הגבר, הנותן לשכוי בינה וכן כולם, וכן כת' הר"מ במז"ל [בספר אהבה פ"ז וכתב בסוף דבריו וברכות אלו נהגו ברוב המקומות לברך אותם בבית הכנסת בין שנתחייבו בהן ובין שלא נתחייבו בהן, ואין ראוי לעשות כן לברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה ע"כ בספר אהבה. ואני התלמיד אומ' מטיבותיה דמרן ז"ל שגם בט' באב אם צריך אדם לנקיות פניו וידיו ורגליו כדאמרינן בפ' יום הכפורים כך היה מנהגו של ר' יהושע בן לוי ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו, למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש, ערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים למחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו ואינו חושש ומעתה צריך לברך על נקיות ידים כדאמרי' בברכות דמי שאין לו מים ליטול ידיו מקנח ידיו בצרור או בעפר ובקיסמית דכתי' ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי מדלא כתי' ארחץ במים, ויברך גם כן המעביר שינה מעיני בקנחו ידיו במטפחת, וגם אם לא נכנס לבית הכסא לגדולים יברך אשר יצר לקטנים, וכתב רב נטרונאי ז"ל] מנהג כל ישראל לסדרן בבית הכנסת כדרך שהיה צריך לאומרן זה אחר זה. והטעם כי לא יוכל אדם לברך כל אחת ואחת בשעתה, מפני הידים שהן עסקניות למשמש בכל מקום, ואין ראוי להזכיר שם שמים מי שאין ידיו נקיות משום דכתי' והיה מחניך קדוש. על כן כשייעור אדם משנתו ויבדוק תפי"ו ונקביו, כמו שכתו' שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים, שמור נקביך, וירחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן, לקיים מה שנ' הכון לקראת אלהיך ישרא', אז יסדרם במקדש מעט על הסדר, כך כתב רבי' נטרונאי ז"ל. ואע"פ שאמ' בעלי קריין מותרי' בדברי תורה כר' יהודה בן בתירא, אבל לתפי' צריך אדם להיות נקי כפים, ולפנינו יתבאר הכל בעה"ו. ואם תשאל סוף סוף לא נאמרו על מתכונתם הלא למדונו חכמי' זמן אומרו ואפי' בשוק, וכן נר משייאותו לאורו מברכי' עליו, וכן בשמים משיריח בהן, ואפי' הכי א"ח חוזרן וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו, וכן בכל הברכות שהן מצוה וחובה לעשותן אע"פ שיצא הוא מוציא אחרי' ידי חובתן דכל ישרא' ערבי' זה לזה, כמו שאומ' בר"ה פ' ראוהו ב"ד. וכן באלו הברכות להוציא את מי שאינו בקי יש לסדרן בבית הכנסת, גם להוציא את עצמן, כי אין לך אדם מלובן ומזורז לברכם בשעתם בסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשי'. אב"ן. וכן כת' רב עמרם זצ"ל מנהג כל ארץ ספרד להוציא את מי שאינו בקי, מתחיל החזן בקול רם כל הברכו' על הסדר והן עוני' אמן, על כל ברכה וברכה, ויוציאי' ידי חובתן דגדול העונה אמן יותר מן המברך, וכן השיב רב נטרונאי ז"ל והנם על הסדר, על נטילת ידים, אשר יצר, מפליא לעשות, נתן לשכויי, אלהי נשמה, שלא עש' גוי, שלא עש' אשה, מתיר אסורי', פוקח עיורי', זוקף כפופי', מלביש ערומי', רוקע הארץ, המכין מצע' גבר, אשר לא חסר, אוזר ישרא', עוטה ישרא', המעבי' שינה, יהי רצון וגומ', גומל חסדי', אקב"ו על דברי הערב נא, בא"י נותן התורה, ובצרפת ובפרובינ' חותמין בא"י המלמד תורה לעמו ישרא', אשר בחר בנו בא"י נותן התורה, וקורא צו את בני ישרא' ובשבת מוסיף, וביום השבת ושונה אי זהו מקומן, ודורש ר' ישמע' לעולם יהא אדם ירא שמים, ברוך מקדש שמו ברבי'.
<h2>דף לד:</h2>
ואע"פ שמתוך התלמוד בפ' הרואה נראה שכל אותן הברכות שלפני ברוך שאמר, צריך אדם לברך כל אחת בשעתה, השומע קול הגבר, הנותן לשכוי בינה וכן כולם, וכן כת' הר"מ במז"ל [בספר אהבה פ"ז וכתב בסוף דבריו וברכות אלו נהגו ברוב המקומות לברך אותם בבית הכנסת בין שנתחייבו בהן ובין שלא נתחייבו בהן, ואין ראוי לעשות כן לברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה ע"כ בספר אהבה. ואני התלמיד אומ' מטיבותיה דמרן ז"ל שגם בט' באב אם צריך אדם לנקיות פניו וידיו ורגליו כדאמרינן בפ' יום הכפורים כך היה מנהגו של ר' יהושע בן לוי ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו, למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש, ערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים למחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו ואינו חושש ומעתה צריך לברך על נקיות ידים כדאמרי' בברכות דמי שאין לו מים ליטול ידיו מקנח ידיו בצרור או בעפר ובקיסמית דכתי' ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי מדלא כתי' ארחץ במים, ויברך גם כן המעביר שינה מעיני בקנחו ידיו במטפחת, וגם אם לא נכנס לבית הכסא לגדולים יברך אשר יצר לקטנים, וכתב רב נטרונאי ז"ל] מנהג כל ישראל לסדרן בבית הכנסת כדרך שהיה צריך לאומרן זה אחר זה. והטעם כי לא יוכל אדם לברך כל אחת ואחת בשעתה, מפני הידים שהן עסקניות למשמש בכל מקום, ואין ראוי להזכיר שם שמים מי שאין ידיו נקיות משום דכתי' והיה מחניך קדוש. על כן כשייעור אדם משנתו ויבדוק תפי"ו ונקביו, כמו שכתו' שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים, שמור נקביך, וירחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן, לקיים מה שנ' הכון לקראת אלהיך ישרא', אז יסדרם במקדש מעט על הסדר, כך כתב רבי' נטרונאי ז"ל. ואע"פ שאמ' בעלי קריין מותרי' בדברי תורה כר' יהודה בן בתירא, אבל לתפי' צריך אדם להיות נקי כפים, ולפנינו יתבאר הכל בעה"ו. ואם תשאל סוף סוף לא נאמרו על מתכונתם הלא למדונו חכמי' זמן אומרו ואפי' בשוק, וכן נר משייאותו לאורו מברכי' עליו, וכן בשמים משיריח בהן, ואפי' הכי א"ח חוזרן וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו, וכן בכל הברכות שהן מצוה וחובה לעשותן אע"פ שיצא הוא מוציא אחרי' ידי חובתן דכל ישרא' ערבי' זה לזה, כמו שאומ' בר"ה פ' ראוהו ב"ד. וכן באלו הברכות להוציא את מי שאינו בקי יש לסדרן בבית הכנסת, גם להוציא את עצמן, כי אין לך אדם מלובן ומזורז לברכם בשעתם בסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשי'. אב"ן. וכן כת' רב עמרם זצ"ל מנהג כל ארץ ספרד להוציא את מי שאינו בקי, מתחיל החזן בקול רם כל הברכו' על הסדר והן עוני' אמן, על כל ברכה וברכה, ויוציאי' ידי חובתן דגדול העונה אמן יותר מן המברך, וכן השיב רב נטרונאי ז"ל והנם על הסדר, על נטילת ידים, אשר יצר, מפליא לעשות, נתן לשכויי, אלהי נשמה, שלא עש' גוי, שלא עש' אשה, מתיר אסורי', פוקח עיורי', זוקף כפופי', מלביש ערומי', רוקע הארץ, המכין מצע' גבר, אשר לא חסר, אוזר ישרא', עוטה ישרא', המעבי' שינה, יהי רצון וגומ', גומל חסדי', אקב"ו על דברי הערב נא, בא"י נותן התורה, ובצרפת ובפרובינ' חותמין בא"י המלמד תורה לעמו ישרא', אשר בחר בנו בא"י נותן התורה, וקורא צו את בני ישרא' ובשבת מוסיף, וביום השבת ושונה אי זהו מקומן, ודורש ר' ישמע' לעולם יהא אדם ירא שמים, ברוך מקדש שמו ברבי'.
